החלטה בתיק ע"א 9045/12

           בפניי בקשה להצטרף כמשיב להליך שבכותרת.

           ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

1.        המערערת, סילון אחזקת נכסים (1987) בע"מ (להלן: סילון) חתמה על הסכם עם המשיבה 1, עמותת אור משה תורת משה (להלן: העמותה), לפיו שכרה ממנה בניין בן ארבע קומות בתל-אביב (להלן: הנכס). העמותה טענה להפרת הסכם השכירות והגישה נגד סילון תביעה אשר נדונה בפני כב' הבורר, עו"ד יוסי עקיבא (להלן: הבורר). בפסק בורר מיום 28.11.2011 קיבל הבורר את התביעה בעיקרה, בקובעו כי סילון הפרה את הסכם השכירות, ובהתאם קבע כי עליה לשלם את דמי השכירות שלא שולמו במועדם וכי עליה לפנות את הנכס (להלן: פסק הבורר).

           עוד טרם שניתן פסק הבורר הגישה סילון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הבורר נעדר סמכות. ההליך עוכב תחילה עד לסיום הליך הבורות (וההליך הנוסף שיפורט להלן), ולבסוף בפסק-דין מיום 29.10.2012 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' אבניאלי) את המרצת הפתיחה. על פסק דין זה נסב הערעור דנן.

           להשלמת התמונה יצוין כי הליך משפטי נוסף התנהל בעניינו של הנכס בבית המשפט המחוזי מרכז. המדובר בתביעה אותה הגיש יוסף שבקס, הוא המבקש להצטרף להליך דנן (להלן: שבקס), אשר היה אותה עת חבר בעמותה (וקיימת מחלוקת האם הוא חבר בה גם כיום), בעקבות מכירתו של הנכס למשיב 2. בתובענה שהגיש עתר שבקס לקבוע כי הנכס הינו הקדש כמובנו בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 ובתקנות ההקדשות לצרכי צדקה, תשל"ד-1974, וככזה חלים עליו דיני ההקדשות האוסרים את מכירתו ללא אישור בית המשפט. תובענה זו התקבלה בפסק דין מיום 27.7.2012 (כב' השופט א' יעקב) בו נקבע, בין היתר, כי הסכם המכר בין העמותה לבין המשיב 2 בטל (להלן: פסק הדין בעניין מכירת הנכס).

2.        בבקשה שבפניי עותר שבקס להצטרף כמשיב להליך זה. לטענתו ההליך דנן הינו תולדה ישירה של ההליך בעניין מכירת הנכס ובעל השפעה על אותו עניין, בין היתר כיוון שבהליך ייבחנו החלטות עמותה אשר בוטלו בפסק הדין בעניין מכירת הנכס, וכי הכרעות אשר יינתנו בהליך עשויות להוות מעשה בי-דין בעניינים העשויים להשליך עליו, ומשכך תהיה לערעור השפעה מהותית וישירה עליו.

3.        העמותה מתנגדת לבקשה, באשר לטענתה לא מתקיימים בעניינו התנאים הקבועים בפסיקה לצירוף בעל דין. לטענת העמותה בין שבקס לסילון נרקמה קנוניה בקשר עם השכרת הנכס, ומתקיימים הליכים משפטיים בעניין. העמותה מוסיפה כי הליכי הבוררות החלו בשנת 2008 ושבקס, אשר ידע על אותם הליכים, מעולם לא טען כי הוא צד דרוש בהם והגיש בקשתו אך שנה לאחר הגשת הערעור, כשכל מטרתו היא סרבול ההליך שבכאן ולנסות ולהשפיע על ההליך הנוסף המתנהל בעניינו. עוד טוענת העמותה כי טענות שבקס בדבר הקשר בין פסק הדין בעניין מכירת הנכס לפסק הדין נשוא הליך זה דינן להידחות.

           המשיב 2 מתנגד גם הוא לבקשה, וטוען כי יש לדחותה על הסף נוכח השיהוי בו הוגשה והעובדה שאינה נתמכת בתצהיר, כמו גם לגופה. כן הדגיש המשיב 2 את החשיבות בכך שהערעור יישמע במועדו. גם המשיב 3,  נאמן ההקדש אשר צורף להליך בהתאם להחלטת כב' הרשם שני מיום 23.10.2013, מתנגד לבקשה.

           לעומת זאת סילון תומכת בבקשה, בהדגישה כי טענות המשיבים בדבר קנוניה בינה ובין שבקס אין להן יסוד.

           בתשובה שהגיש שבקס מוסיף הוא וטוען כי פסק דין שניתן לאחרונה בעניינה של העמותה, לו הוא צד, מוסיף ערפול נוסף על הערפול הקיים, הנובע מריבוי פסקי הדין שניתנו בעניינם של הצדדים, ומצדיק גם הוא להורות על צירופו להליך זה.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           כידוע בפסיקה נקבע "מבחן המשולש" לעניין בקשה לצירוף משיבים לפי תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולפיו יש לבחון האם בעל הדין המבקש את הצירוף או מי שצירופו מבוקש עלולים להיפגע ישירות מתוצאת ההכרעה בערעור אם אותו בעל דין לא יצורף להליך; האם ראוי שההכרעה תכבול במעשה בית-דין את מי שצירופו מבוקש; והאם שיקולים של יעילות וסדר דיוני תומכים בצירופו להליך (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457, 463 (1991)). עוד יוזכר כי הנטל להוכחת תנאים אלו מוטל על מבקש הצירוף (ראו עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל עליון, פסקה 10 (24.6.2009)) וכי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הינו חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון, פסקה 5 (3.5.2012)).

           במקרה דנן לא הרים שבקס את הנטל להוכיח קיומם של תנאים אלו. לעניין התנאי הראשון והתנאי השני הרי שאין חולק כי בין שבקס לעמותה נטושות מחלוקות עזות וכי התנהלו ומתנהלים ביניהם הליכים רבים בקשר עימן. כן נכון הוא כי אחת מן הסוגיות בהן חולקים הצדדים בהליך זה היא בדבר רלבנטיות פסק הדין בעניין מכירת הנכס לסכסוך נשוא הליך זה. ואולם, מובן כי אין מקום להכריע במחלוקות אלו לגופן במסגרת הבקשה שבפניי, ומכל מקום אין בהן כדי להצדיק את צירופו של שבקס להליך שבפנינו, אשר עניינו כאמור בתוקף הליכי הבוררות שהתנהלו בין המערערת לעמותה. עוד אציין כי טענותיו של שבקס בהקשר זה נטענו בסתמיות ובכלליות, ואיני סבורה כי עלה בידו להרים את הנטל הנדרש, וזאת בין אם הוא עודנו חבר בעמותה (כטענתו) ובין אם לאו (כטענת העמותה).

           לכך יש להוסיף כי עיינתי בהקשר זה בפסק הדין אותו צירף שבקס לבקשתו להשיב לתגובות המשיבים, אשר יש בו לטענתו לחדד את האופן בו ההכרעה שתינן בערעור זה תשליך על עניינו (ת"א 1380/08 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו). המדובר בפסק דין אשר ניתן 2.12.2013 בתביעה אותה הגישה העמותה נגד המשיב וצדדים נוספים בה נטען כי שבקס ויתר הנתבעים ניהלו עמותה נוספת במטרה לגרום לנזקים ולרוקן מתוכן את העמותה, היא המשיבה 1. תחילה עוכבה תביעה זו, שהוגשה עוד בשנת 2008 נוכח ההליכים בין הצדדים, ולבסוף קבע בית המשפט בפסק הדין האמור כי לפחות חלק מעילות התובענה נבלעו בפסק בוררות שהתנהל בין הצדדים, וכי מכל מקום יש להורות על עיכוב ההליך נוכח שטר הבוררות עליו חתמו הצדדים, והורה על דחיית התובענה. בניגוד לטענת שבקס איני סבורה כי יש בפסק-דין זה כדי להצדיק את צירופו להליך דנן. ראשית דומה כי יש טעם בטענת העמותה כי משנדחתה התובענה נגד שבקס הרי שיש בכך דווקא כדי להחליש את טענתו בדבר חשש מכבילתו במעשה בי-דין, אך מכל מקום אין מדובר בפסקי דין העוסקים באותו נושא, ויוזכר כי כל עניינו של פסק הדין דנן הוא בשאלה האם פסק הבורר עקיבא לעניין המחלוקת שהתעוררה בין המערערת לעמותה ניתן בסמכות, אם לאו.

5.        מכל מקום, גם לו היה שבקס מוכיח טענתו בדבר השלכות פסק הדין על עניינו, הרי שאיני סבורה כי הוכיח קיומו של התנאי השלישי והמצטבר כאמור - שכן שיקולי יעילות וסדר דיוני אינם תומכים בצירופו להליך. המשיבים כולם הדגישו בתגובות שהגישו כי שבקס ידע אודות ההליכים שהתנהלו בין המערערת לעמותה ולמשיב 2 הן בפני הבורר והן בבית המשפט המחוזי. שבקס לא הכחיש טענה זו בבקשתו או בתשובתו, אלא ציין כי לא הצטרף להליכים שהתנהלו בין הצדדים כיוון שלא היה לו עניין בהם, ורק בעקבות קביעתו השגויה של בית המשפט המחוזי בפסק הדין קמא לעניין תוקף החלטות העמותה נוצר העניין שלו בהליך, וכי על פסק הדין נודע לו לאחרונה במסגרת ת"א 1380/08 הנ"ל.

           ואולם, אין בידי מאן דהוא המודע לקיומו של הליך שיפוטי להמתין ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות בערכאה הדיונית, וככל שסבור הוא כי הליך עשוי להשפיע על עניינו עליו לעתור לצרופו מיד כשנודע לו עליו. בענייננו לא ניתן להתעלם מהשתהותו של שבקס, אשר המתין עד לשלב זה, לאחר הגשת סיכומי המשיבים בהליך הערעור, למרות שידע על הליכי הבוררות וההליכים בבית המשפט קמא עת התנהלו (ראו והשוו: ע"א 7603/11 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עו"ד גד שטילמן (בתפקידו ככונס נכסים), פסקה 3 (13.5.2012); דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' Tele Event Ltd, פסקה 2 (7.8.2002); ע"א 7863/12 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 4 (4.8.2013); בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ(29.10.2013)).

           עוד יצוין כי הצדק עם המשיבים כי נראה שאם שבקס יצורף להליך זה יהיה בכך כדי להכביד עליו והדבר אף עשוי להוביל להרחבתה של יריעת ההתדיינות, ולכך אין מקום (השוו ע"א 2003/94 זידלר נ' גורנשטיין, פסקאות 6-7 (8.11.1994)).

6.        סיכומם של דברים -    בשל כל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי למסקנה כי שבקס לא הרים את הנטל להוכיח כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים להורות על צירופו כמשיב בשלב הערעור, ומשכך הבקשה נדחית.

           שבקס ישא בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך של 2,000 ש"ח.